עידן התמימות
בעולם חברתי שמציע לנו להתעסק בערכים כמו היררכיות של מבנים ישנים ומקובעים, מבחנים, תחרויות, יפה יותר, מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר... בעיקר כמה שיותר מהכל
אני נזכרת, שמתחת לכל אלה הייתה פעם תמימות, תמימות פשוטה שנעה כמו יצור במים, כמו ציפור שעפה.
בעידן התמימות, התנועה הייתה טבעית וזורמת, הייתה קלילות מרעננת ולא היה צריך להתאמץ יותר או פחות אלה פשוט לעשות את התנועה הבאה.
תדמיינו לכם לרגע, שתי קעריות מקריסטל, אחת מהן מלאה במי מעיין, הנשימה שלכם שקטה, למים יש צליל, תנועה ומרקם... ואתם מוזגים את המים בפשטות מקערה אחת אל השנייה,,, וכשהטיפה האחרונה נוטפת, שוב אתם מוזגים מהשנייה אל הראשונה וכך בהתמסרות מדיטטיבית אתם מתבוננים בתנועה הזו. כמה פשוט, כמה יופי, אסתטיקה ונוכחות יש ברגע הזה, שהוא נטול זמן, שהוא כמו נמצא בתוך בועה דרך זכוכית מגדלת.
זהו רגע שיש בו סקרנות, הוויה, תמימות. רגע נטול רצונות, חוץ מהתנועה שאתם בוחרים לעשות שפשוט נעשית.
~
תדמיינו שאף אחד לא היה בוחן אתכם על הידע שיש לכם, אף אחד לא היה דורש עליו בעלות, אף אחד לא היה סוגר אותו או חושב שהוא המציא אותו, והערך והמהות החברתית הייתה של גילוי מתוך סקרנות, של שיתוף.
עדיין הייתם נותנים תמורה בעד ידע מסוים אם הייתם הולכים ללמוד אותו מאצל מורה דרך ועדיין לא היו לזה תנאים.. לא תעודות או קדימויות, מבחנים.
פשוט הייתם מרגישים שזה הידע שאתם רוצים לקבל והייתם ניגשים לאדם שיש לו, מתחברים אליו והחילופים היו נעשים.
דמיינו לעצמכם שלא היו מנסים למכור לכם שום דבר שאתם לא צריכים. יש לכם את עצמכם שאתם אוהבים ואת האנשים שמקיפים אתכם באהבה. יש לכם מה ללבוש ומה לאכול וכל כלי שאתם זקוקים לו נמצא ברשותכם (דרך להגיע ממקום למקום, כלי לתקשר עם אנשים אחרים) וכשאתם צריכים עוד כלי, דבר, משהו שתומך בעשייה שלכם אתם פשוט מוצאים או מקבלים בדרך שהיקום יודע לספק לכם בדרך החילופין המאוזנת.
~
תמשיכו לדמיין ולשתף בעולם של תמימות דרך עיניכם עולם שבו אתם חוקרים את עצמכם מתוך סקרנות ילדית עולם שבו אתם יוצרים מתוך הנשמה והיצריות שלכם תמשיכו לדמיין באהבה קרן-אור