אמנות ההקשבה

עודכן ב: 3 יונ 2020

ואיך איכות הקסם מגיעה דרכה ומביאה טעם לחיים

(כולל הצעה לתרגול אישי בסוף המאמר)


קרן-אור יניב, אמנות ההקשבה, ואיך איכות הקסם מגיעה דרכה ומביאה טעם לחיים
אמנות ההקשבה

שלום יקרים,

אנשים רבים שפוגשים אותי, מתפעלים מצורת החיים שלי, מהבית ומהשקט הפנימי שאני מקרינה. נדהמים מהגיל שלי וחושבים שאני לפחות בעשור או יותר צעירה. ואז הם אומרים, ספק לי ספק לעצמם 'הלוואי וגם לי היה זמן ואפשרות, אפילו במקצת, לאפשר לעצמי את מה שאת עושה ואת איך שאת חיה!'

אני מייד מחייכת, גם כי שקט פנימי מגיע בעזרת התכווננות יום יומית של התודעה והזנה של כל הגופים, וגם כי אני כבר מכירה את התהייה והצורך הכול כך עמוק אפשר לומר אפילו כמיהה לפינה שלווה בתוכנו ולתחושה שהחיים הם לא רק רצף של מאבק והישרדות. ואני גם יודעת שזו בחירה להעביר את תשומת הלב מכל מה שלא רלוונטי ומכל מה שמפריע לנו להיות אנחנו וללכת בדרך שמותאמת רק עבורנו.

אגלה לכם סוד קטן, שגם אני חייתי חלק מחיי כמו שני אנשים זרים, זו שמנסה להדביק את הרצונות והציפיות החברתיות וזו שרק צריכה וכמהה לחיות את החיים שלה כמו שהם משתקפים דרך עולם פנימי עשיר, כישרונות רבים וחוכמה. ובדרך, במסע שאני עוברת בחיים, לימדתי את עצמי ובכל יום מתרגלת, למזג את העולמות התדריים והחומריים וגם ללכת ביניהם באמנות. והכי חשוב - למדתי איך לא להיות איפה שלא נעים לי.

ונחזור אליכם !

פה, אני שואלת אתכם, ברגע של כנות, האם אתם בתשומת לב ומודעות מלאה כשאתם ניגשים לעשות משהו ? או שאתם פשוט עושים כי צריך, ומהר...

האם אתם באמת קשובים ומלווים את עצמכם כשעולות רגשות ותחושות או שאתם ממהרים לסלק אותן ולהדחיק בכל מיני צורות, העיקר לא לפגוש בהם?

האם אתם מאפשרים לעצמכם "לטעום" את החיים דרך כל החושים או שאתם רק רוצים להספיק ולהגיע אל המטרה הבאה? ומטרות כשלעצמן הן נפלאות, הן טעם התנועה הבריאה בחיים... במיוחד כשהמטרה היא לא המטרה אלא הדרך היא המטרה.

האם הדרך בה אנחנו עושים דברים בחיים, היא לרוב כלאחר יד. ואנחנו עושים כי צריך, כי יש רשימת מטלות ולמדנו להיות משימתיים והישגיים כדי להתקדם בחיים, כדי להגיע ליעדים, לצמוח, להתבסס ולבטח את עצמנו בכל צורה ונישה בחיים. ולמה בעצם אנחנו לא רוצים להרגיש? והאם להיות קשוב זה אומר בהכרח להיות בקצב מסוים (איטי או מהיר) או להפריע לאחד מהם?

הבנה - לא, אין לזה כל קשר למצב הכלכלי שלך או אם יש לך ואין לך ילדים. אין לזה קשר אם את/ה אדם שאוהב להתנהל בחיים בצורה איטית ומעדיפ/ה אינטימיות או שאתם חובבים פרויקטים גדולים והרבה אנשים מסביבכם. הקשבה נכונה יכולה לעזור לנו להקרין ליקום את התדר הנכון שיעזור לנו להיות בדרך הנכונה, היא כלי נרכש ונלמד, היא מחלחלת כמו מים לכל ערוצי החיים שלנו. והיא תמצית שנובעת מתוך בחירה בחיים מלאים ומספקים מבלי לוותר על שום חלק בתוכי.

כשאנחנו מבינים שהכול, כל מה שקורה לנו בחיים וכל הבחירות מגיעות רק מבפנים, מהסיפור האישי שלי, כפי שחוויתי את העולם בילדותי, כך אני רואה אותו שוב ושוב. כשאני מבין שאני ממחזר שוב ושוב את טראומות ההשרדות ודברים לא נעימים שקרו לי רק כדי להשלים איתם ולעבור הלאה. כשאנחנו מבינים שהתדר שאנו משדרים הוא זה שממגנט אלינו את מה שאנחנו מקבלים, אני קוראת לזה שיעורים או שערים, משהו בראיה שלנו את החיים משתנה וגם החיים שלנו משתנים

תשאלו את עצמכם ותזכרו: איך התנהגתי כילד/ה קטנ/ה, איך "השגתי" את הצרכים הבסיסיים: אהבה, אוכל, מחסה?

קבלה - כשאנחנו מבינים שיש בנו גם רוח וגם חומר, והחוכמה היא לחבר ביניהם. כשאנחנו מקבלים את העובדה שכל הרגשות והתחושות הם חלק טבעי מאיתנו. וכשאנחנו מסכימים להרגיש כל מה שמגיע: אשמה, תסכול, כעס, פחד, אהבה, שנאה, שמחה, עצב,,, מבלי לנסות לשנות, לשפוט ולתקן שום דבר. רק להרפות, להקשיב לגוף, לנשימה, לזרימה של הדם. השינוי מתחיל לקרות. כי אנחנו מתחילים לפגוש את עצמנו באמת, ולא דרך רעיון של מישהו אחר...

ידיעה - למרחב הידיעה (לא אמונה, מחשבה, רגש, תחושה) או שדה התודעה, אנחנו מחוברים ככל שאנחנו מקדדים מחדש את האני הגבוה בהווה, עבר ועתיד, רק כך נוכל להתגבר ולהתעלות מעל התת מודע שמנהל את החיים שלנו כשאנחנו לא מודעים.

מרחב הידיעה נובע מתוך חקירה והיכרות אישית מעשית עם עצמי בכל המישורים הארציים: גוף, שכל, רגש, אנרגיית חיים. והיכרות וחקירה אישית של המישור הרב חושי: הוא שדה התודעה, שאל מחוברת הנשמה.

זאת אומרת, שיש לי מספיק הכלים כדי לענות לכל דבר שעולה בתוכי ולכל מצב שבו אני פוגשת בחיים, וגם, אני יודעת את סדרי וחוקי היקום כך שברורה לי הסיבה והמסובב ביקום והתוצאה של כל בחירה שלי, כלומר, שהחוויות בחיים מגיעות במחזוריות של גאות ושפל, פעם טוב לי ונעים לי ופעם אני חווה אתגרים וקשיים והבחירה להישאר במרכז (וקודם ללמוד ולדעת מה הוא המרכז שלי) ולדעת להיות העד המתבונן של עצמי ושל החוויות שקורות לי בחיים.

כוונה - כוונה היא היסוד והבסיס לכל פעולה שלנו ביקום והסיבה למה אנחנו בוחרים לעשות פעולה מסוימת. ככל שאנחנו מודעים יותר ויותר לכוונה שנמצאת מאחורי הפעולה שבחרנו לעשות ולכיוון שלנו (כמו נהג שיודע לאן הוא נוסע, מנקודה אל נקודה) כך אנחנו חופשיים יותר, חווים אחדות והרמוניה לצד הנפרדות החומרית ומשוחררים מהתניות חברתיות, מרעיונות, קיבעונות, שיטות, חרדות ופחדים ועוד. נוכל לדעת לאן לכוון את העשייה שלנו ואיך ליצור כמו שמתאים ולא כמו שהוכתב מראש במערכות ישנות ומקובעות.

~ יש עוד מדרגות וצעדים בדרך שלנו, ויש לאן להעמיק ולהתפתח. התפתחות רוחנית וחומרית יחד, עוזרת לנו להיות אנשים מאוזנים, שיודעים לנהל את עצמם באופן עצמאי וחופשי, ולתת לעצמנו מענה לכל עניין פנימי שעולה ~

ולא שכחתי .... איפה נמצא הקסם הזה ? אתם בוודאי שואלים את עצמכם... על מה היא מדברת בכלל ?

הקסם נמצא ברווח שבין הדברים או ברוח של הדברים, והוא נותן את טעם החיים עצמם. הקסם נמצא במקום שאותו אי אפשר להסביר במילים אבל אפשר להרגיש את התדר הנכון ואת הסנכרון שביקום כשכל דבר מונח במקומו. הוא מופיע כסימני דרך שונים שמגיעים ואנחנו יודעים שהם שם אבל לפעמים שוכחים אותם או קוראים להם צירופי מקרים... והוא גם מחובר לדרגת ידיעה.

למשל, כשאני הולכת ברחוב ומחייכת לעצמי, וציפור שעונה בשירה ומלווה אותי בהרמוניה. כשאני יודעת שתהיה לי חניה בצל גם ביום סידורים חם ועמוס, בכל מקום שאני מגיעה בדיוק מחכה לי החניה הכי טובה. הקסם קורה גם כשאני צריכה עזרה באמצע שום מקום ומבקשת מהיקום, וכמו בהינף מטה מופיע מישהו ועוזר לי. אלו אישורים קטנים מהיקום, שהוא קשוב אלינו כשאנחנו קשובים לעצמנו, הקסם מחובר למארג השלם של היקום, לאיכות של הכנות והתמימות שמהן נובעות כל צורה של גאונות וכל יצירה.

בואו נעשה תרגיל עם עצמנו:

בתרגיל הזה, אנחנו לא מנסים לשנות שום דבר, אלא רק להתבונן, לשים לב ולהיות עדים של עצמנו.

נבדוק עם עצמנו אם יש משהו בחיים האישיים שמפריע לנו והיינו שמחים להביא לאותו המקום התבוננות חדשה.

נשב או נשכב במקום נוח ונעים (אפשר להדליק נר ולשים קריסטל שמרגיש לנו מתאים למרחב).

נרפה.

נעצום עיניים וננשום, נקשיב לנשימה, נראה אם היא עמוקה, ניקח אוויר ונוציא בצורה שווה.

האם יותר נוח לי לשאוף (לקחת) אויר או שיותר נוח לי לנשוף החוצה?

תוך כדי נשימה, נבדוק היכן, באיזה חלק או איבר בגוף אנו מרגישים את אותו עניין שהפריע לי. תוך ידיעה, שכשאני בהקשבה לעצמי, אני כבר בעיצומו של התהליך (תחשבו על לידה).

נשים לב, אם אותו המקום מרגיש דחוס או חסר, כואב, מכווץ, לא נוח או כל תחושה אחרת

ונשאל את אותו המקום, מה הוא רוצה לספר לנו, מה הוא מבקש מאיתנו

כשנקבל תשובה (גם אם לא קיבלנו בפעם הראשונה זה בסדר)

נמשיך להיות איתה, עד שנרגיש תחושה של שלמות

שקיבלנו כל מה שהיינו צריכים ושהאיזון חזר.

נודה לתהליך, לעצמנו, לגוף שלנו וגם לנפש

נהיה עוד כמה רגעים עם הנשימה

ונוכל לחזור ולפקוח לאט את העיניים

~ המלצה - אפשר לשים דף וכלי כתיבה לידינו ובסיום התרגיל לרשום את החוויה, הרשמים ואת התובנות.

מוזמנים בשמחה לשתף את המאמר לכל מי שחשוב שיגיע


קרן-אור

14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול