קריאה אנרגטית ותקשור
הייתה את הפעם ההיא לפני כמה שנים, כשישבתי אצל רופאת השיניים, והבנתי שמשהו לא נכון קורה פה עבורי בטיפול, באנשים שבחדר, והרגשתי כבולה אל המצב, וחוויתי שאני פשוט מוצאת את הדלת היחידה שברורה לי, זו שנפתחה, ואני עוזבת את הגוף שלי ומשאירה אותו על הכיסא.
הייתה הפעם ההיא בגיל 17, כשהחלטתי שהשם שלי הוא לא שלי, לא הצלחתי להזדהות איתו, והחלפתי אותו, ובמשך 17 השנים הבאות, נקראתי בשם אחר.
אלו רק שתי דוגמאות, למצבים בחיי שבהם חשתי שאני סוף כל סוף חופשיה. לכאורה
היה את אותו הרגע שסרקתי את חיי, ורציתי להבין מה הוא חופש, והאם אני באמת יכולה להיות אני, כשאני במנוסה ממשהו או מישהו.. והאם בכלל אני יצרתי את המצבים האלו, או שהם פשוט קרו לי...
לכן, שאלתי את עצמי, האם אני באמת מחוברת אל מהות הנשמה שלי, או שאני חיה את הטרגדיה של כלל החוויות הארציות מהגלגול הזה, משאר הגלגולים ומחוסר ההסכמה שלי להיות בכלל חלק מהפלנטה הזו.
גיליתי, שאני מרגישה פה כמו אורחת מכוכב אחר, ולמרות שיש בי סקרנות לגבי האלמנטים, בעלי חיים ואפילו חפצים. כלפי אנשים, אני מרגישה זרות, ריחוק אולי אפילו התנשאות.
כל פעם כשניסיתי להתחבר אל אנשים, זו הייתה חוויה של טראומה. ורק רציתי הביתה...
בשל הסקרנות שטבועה בי, ונחישות לחיות לפי הנשמה שלי, בגוף הזה, ובשל תחושה עמוקה והבנה שלא משנה מה אעשה, לברוח מעצמי, זו לא תהיה הדרך
המשכתי לחקור ולהבין איך אני יכולה לחיות פה לפי החיבור אל הנשמה שלי
_____________________________________________
אני יודעת שכמעט כל האנשים יכולים להזדהות עם המהות של רצון להיות חופשיים ממשהו, מאנשים מסוימים, עבודה מסוימת, מחויבויות, חובות, הגוף, מחלות, רגשות או כל סוג של קונפליקט קטן כגדול.
רוב האנשים חיים בתחושה של תסכול, שהם לא באמת יכולים לשנות את המצב/גורל שלהם. הם אולי אפילו ניסו וניסו ולא הצליחו, או הרגישו שהם מתקדמים ממש מעט ולא מגיעים...
האם אנחנו מגיעים לאנשהו?
הנחת יסוד בחיים - אין באמת לאן להגיע
כלומר, החיים הם לא מטרה שצריך להשיג, אלא דרך שהולכים בה.
וטוב ללמוד איך ליהנות מהדרך, ולאו דווקא להתרכז ביעדים.
בדרך הזו, יש התרחבות והתקרבות אל מקור של אהבה שממנו נובעים חיים.
חיים כוללים חיבור אל אינסוף של יצירתיות משתנה בכל רגע.
אז בעצם, כדי ליצור משהו, אנחנו רוצים להבין איך זה מרגיש עבורנו אותו דבר,
ואז לאפשר ליקום, למגנט אלינו את מה שצריך כדי ליצור את אותו הדבר.
כל ההתרכזות שלנו, היא בתת מודע ובמודע ביחד עם ההרגשה 'ויזואליזציה רב חושית'
כשאנחנו יוצרים משהו, הוא לא מסתיים, אלא ממשיך להתקיים ולקבל צורות שונות.
למשל, אנחנו לא מפסיקים לאהוב מישהו, אנחנו פשוט מרגישים... שעכשיו נכון לנו משהו אחר
למשל, אנחנו לא מסיימים לבנות בית... אנחנו פשוט ממשיכים ליצור אותו, בתוכו, או עוברים מאותו מבנה אל מבנה אחר.
כלומר, יש תמיד המשכיות ולא יעד שמגיעים וזהו
האם אנחנו באמת משנים משהו?
שינוי הוא דבר טבעי, שלא עושים אותו אלא הוא קורה מעצמו.
מה שכן אנחנו יכולים לעשות, הוא לשים לב
כשאנחנו שמים לב, זאת אומרת שעכשיו אנחנו מודעים למשהו
כשאנחנו מודעים למשהו הוא כבר משתנה, כי יש לנו מחשבות ורגשות כלפיו
כי צפים זיכרונות ממה שחשבנו והרגשנו, או שחשבנו שאנחנו חושבים ומרגישים כלפיו,
ועכשיו יש בנו יחסיות אחרת אליו, כלפיו.
כשדבר משתנה, זאת אומרת, שיש לנו יותר אהבה או משהו אחר כלפיו
מי אחראי לכל מי שאנחנו ולכל מה שאנחנו עוברים, חושבים, מרגישים וחווים?
כולנו מחוברים אל מארג של אינטליגנציה רחב, אינסופי אשר משתנה בכל רגע בהתאם להתרחבות או התכווצות של אלמנטים ביקום
אלמנטים = כל אשר קיים 'יש', הוא חלק מאותה אינטליגנציה
אפשר לדמות מארג זה, אל אינסוף חוטים (ערוצים) מזהב אשר כל חוט מכיל בתוכו אינפורמציה.
כאשר אנחנו מרגישים משהו, או חושבים על משהו, נוצרת כמו התרחבות של ערוץ מסוים, המחובר אל תת המודע והמודע שלנו, דרכו נמשך או מתמגנט אלינו כל דבר הקשור אל אותן מחשבות ורגשות
כלומר, אנחנו פשוט מגנט שמושך מאותו ה-יש ביקום אלינו
הפלנטה עשויה בחומר, באנרגיה, בתודעה האינטליגנטית, ומבוסס על מגנוט.
מגנוט קורה כשיש קוטביות (כמו שני מגנטים)
האם אנחנו בוחרים את המחשבות והרגשות שלנו?
גם הרגשות והמחשבות שלנו, אשר משפיעות על מה שאנו ממגנטים, נובעות מתוך תודעת השלמות והנפרדות האישית והקולקטיבית. מתוך מה שאנחנו והקולקטיב עבר, עובר, יעבור.
הקולקטיב הוא – אנחנו, ההורים שלנו, המשפחה, חברים, שכנים וכל האנשים בארץ ובעולם כולו
כל היש באותו שדה של אינטליגנציה מניע אותנו.
למשל - כמו שדר שיוצר ריאקציה/תגובה במקום אחר
אז למה החיים של כל אחד מאיתנו כל כך שונים אם כולם מחוברים לתודעה הקולקטיבית?
כשהיקום נוצר, והתגלמו חלקי אינטליגנציה 'נשמות' דרך גופי חומר,
אותם חלקים בעצם נפרדו מהשלם
כל חלק 'ירד' עם תחושה משלו לגבי הפירוד הראשוני שלו מאותה אינטליגנציה שלמה.
כשנוצר דרך גוף החומר מפגש עם חלק אחר, נוצר ביניהם תחושה משותפת של מפגש של הפירוד מה שקוראים 'תחושת של גורל משותף'.
עם התקדמות הזמן על גבי הפלנטה, נוצרו שושלות של מפגשים כאלו 'שושלות משפחתיות' שיצרו את התודעה הקולקטיבית, אך גם יצרו כמו סיפורי חיים שונים או תפאורות שונות, לאנשים שונים.
אך בבסיסן בעצם כולנו עוברים את אותם הדברים בדיוק.
אותן תחושות של חלקי פירוד, שכל מה שהן רוצות הוא היכולת להתחבר אל אותו שורש שזוכר מה-היא אותה שלמות של אהבה. מקור האהבה אליו כולנו מחוברים.
האם אנחנו באמת חופשיים?
כל אשר אנו חווים, עושים
"יוצרים"
"ממציאים"
"מפיקים"
"מביימים"
"בוראים"
מתמגנט אלינו דרך מקורות בתודעה הקולקטיבית, בין הקטבים, בין אחדות לנפרדות
השוני היחיד, הוא בין הפרט, האדם אשר ער לכך שיש את כל הנ"ל
ובין האדם אשר נמצא עדיין בהתגלמות הסיפור של כאב הפחד והנפרדות
וכדי לעבור ממצב אחד לשני, הדבר תלוי בנתיב החיים של כל אדם
וביכולת הנשמתית שלו או שלה לבקש להתחבר שוב ושוב ושוב אל אותו ניצוץ בראשיתי
.
עוד על ההבדל הזה אדבר בהמשך 🦋
_________________________________________________________________________
מזמינה אתכן ואתם להצטרף אל ערוץ הטלגרם החדש 'קרן של אור'
תקשורים חודשיים, שבועיים, ותרגולים יומיים לחיבור אל נתיב החיים
הנה הקישור https://t.me/kerenshelor
_________________________________________________________________________
מזמינה אתכן ואתכם למפגשים אישיים לקריאה אנרגטית של נתיב החיים,
חיבור אל קול הנשמה, תקשור, ריפוי דרך תת המודע
_________________________________________________________________________
תודה לתבונה שביקום שמראה את עצמה לכל אשר מבקש לראות
שבוע של קסם 🦋🌷🌀
קרן-אור
מה עוד אני עושה עבורכן.ם (לחצו) >>>
- רכישה של ספרי השירה שלי - פרח משוגע, עצמי אור
- להצטרף אל ערוץ הטלגרם 'קרן של אור'
- להירשם אל הניוזלטר מסרים של תבונה + מתנה - המדריך להקשיב אל הקול הפנימי