מחוויה של תלות אל חופש ומודעות.
ומה ה'חוזה' הזוגי שיצרנו?
אני שומעת אינספור פעמים, אנשים שמספרים לי במפגשי תהליך, שהם כועסים על בן/בת הזוג שלהם ומאשימים אותו בחוסר סיפוק הצרכים שלהם, או לחילופין, מרגישים תחושות של תסכול, צמצום, קורבנות, ייאוש וויתור על המרחב והצרכים שלהם.
אז אני שואלת: מה את/ה מצפה מבן הזוג שלך? והאם את/ה יודע/ת מי את/ה באמת? :))
או, אז, נפתח מפל זורם, ומתוארת רשימה ארוכה של דרישות או מטלות ותפקידים שבן הזוג "היה אמור לעשות" או "למלא" והתרשל בכל אלה. או חוויה שבן הזוג כל כך דומיננטי שלא נותר לכם מקום לבטא את עצמכם, אולי בחדרי חדרים ולעיתים נדירות.
התחושה הבסיסית היא שמישהו אחר אשם בכל מה שקורה בחיים שלכם וכנראה זהו בן הזוג שלכם שלא מילא את חובותיו כלפיכם, או לא איפשר לכם מרחב וזמן לביטוי ואתם מרגישים מקוצצים בזמן איכות עם עצמכם, ביכולת ביטוי מלאה, אתם לוקחים יותר מידי אחריות, אולי בן הזוג שלכם בכלל לא ממש מכיר אתכם... ובעיקרון אתם מרגישים כמו כלי שרת בידיו של מישהו אחר שהוא לא אתם.
כלומר, כל הסמכויות שלא ידעתם לקחת עליהן אחריות בתוככם, אבל כן העברתם אל בן הזוג ובעצם שמתם אותו אחראי עליהן ועל צורת החיים שלכם יצרה את החוויה שאתם חסרי אונים במצבים מסוימים. מכאן אתם מפתחים תחושה של חוסר אמון, ריחוק ונפרדות.
וכך נוצרת בכם תנועה שמקורה בתחושה של חוסר,,, ומתחיל להתבהר שהרצון להיות בזוגיות נוצר, כדי שהוא, בן הזוג שלכם, ימלא את כל מה שאתם לא יכולתם, כי לא ידעתם איך, לעשות בשביל עצמכם, כמו: לסדר את הבית, לשטוף כלים, להכין לאכול, לערוך קניות, להיות מסודרים עם החשבונות, לגדל ילדים, לחבק ולחמם, לאהוב אותי, לפרגן לי וכו'...
וכך גם נוצרות ומתפתחות מחשבות ותהיות, מה אני עושה פה? אולי בכלל אחפש מישהו מתאים יותר, אולי הבן האדם הזה לא מתאים לי, אולי במקום אחר אקבל סוף סוף את מה שאני רוצה? ושוב אנחנו יוצאים למסע פוגשים מישהו ומתאהבים בו ושוב חוזרים אותם המראות... ו.... לופ
מה החוזה בינינו?
ברגע שאנחנו מבינים במה בחרנו, ולמה בחרנו בכל אלה, ברגע שאנחנו מבינים את החוזה הנשמתי שעשינו ומסכימים לראות את התלות ההדדית שיצרנו ומה היא בדיוק,,, שהרי אם לי יש דרישות משלי, בוודאות לבן הזוג שלי יש את הדרישות שלו, פשוט כי זה החוזה בינינו. אם למשל אני שמה את עצמי בעמדת חלשה, מוותרת, מקשיבה, מוכנה והוא בעמדת חזק, יודע, יכול ועושה, אז הוא אומר תמיד מה לעשות ואני צריכה להסכים.
אם בחרנו להיות עם אדם שישלים את מה שאנחנו לא מסכימים ליצור בתוכנו. לעולם לא נצליח להתפתח, ולעולם נמשיך ונשאר בעמדת הנוחות, תלויים באותו אדם. ואו שנמשיך לחיות כך עד סוף ימינו או עד שימאס לו או לי להיות בתלות הזו ואז נצטרך בכל מקרה לעמוד ולראות את אותה אמת פנימית ובכל מקרה נצטרך ליצור את החיבור בין עצמנו לבין המקור.
יש כמובן גם מקרים, שהחיבור הוא נכון וטוב, ובעזרת ראיה נכונה של מי אתם כל אחד/ת בנפרד ומה השיעורים שלכם יחד, תוכלו לקבל ידע לגבי המשך בריא ומסודר של הדרך הייחודית שלכם לזוגיות.
המסע האמיתי מתחיל באחריות ובשאיפה לשלמות פנימית, כשאנחנו מבינים שזה התפקיד שלנו להיות מחוברים לעצמנו. מחוברים אל זרימת החיים, מקור הבריאה ויוצרים את עצמנו בזכות החיבור האישי שלנו אל העולם הפנימי ובזכות הלימוד שלנו את עצמנו איך לספק את כל הצרכים וגם לבטא את היצירה, הביטוי ה- manifestation שלנו ביקום.
ברגע שאנחנו מחוברים לעצמנו, ויודעים להזין את עצמנו בכל הרבדים: רגשי, שכלי, גופני, רוחני, תודעתי, נשמתי, רק אז אנחנו עצמאים, החברים הכי טובים של עצמנו, וחופשיים! וברגע שפגשתי אדם שהוא גם עצמאי ואחראי לעצמו, זו זוגיות אמיתית, כי אני אוהבת את עצמי, כי אני לא נזקקת, לא חסרה אני יצור שלם שפוגש יצור שלם אחר וביחד אנחנו מתבוננים וחוקרים את השיתוף את ההנאה של היחד ומה אפשר לעשות וליצור במרחב המשותף... אנחנו גם מסכימים לעבור דרך המראות הפחות נעימים היותר כואבים ופגועים שיש לכל אחד בתוכו ושם אנחנו מתחילים באמת ללמוד על עצמנו, על היכולות שלנו, על האיכויות שבנו ושם אנחנו גם צומחים. מתוך הדיאלוג, מתוך הכאבים והפחדים שהם לגמרי שלנו ולא של אף אחד אחר.
בזוגיות נכונה, אנחנו נמצאים בשביל לתמוך אחד בשנייה במסע, אנחנו ממשיכים להיות עדים אחד של השני, ממשיכים לאהוב ביחד עם כל מה שעולה ומגיע.
כמובן וברור שכל זה נכון ומתאים אם באמת פגשתי אדם שאני רוצה והוא רוצה להיות במסע.
שבוע נפלא קרן-אור
** מוזמנים לשתף בשמחה
Opmerkingen