איך נוצרת ביקורת פנימית?
למה בעצם אנחנו מבקרים את עצמנו? ואיך אנחנו יכולים כבר עכשיו להתחיל להפסיק לבקר ולשפוט את עצמנו?
הכל התחיל כשהיינו קטנים מאוד, ולא קיבלנו אישר למי שאנחנו באמת,
על ידי ההורים או האנשים הקרובים שטיפלו בנו. ובמקום זה, הכתיבו לנו מבחוץ איך כדאי לנו להתנהג אם אנחנו רוצים לקבל תשומת לב כלשהי, או הזנה.
אולי לא הבינו את הצרכים המיוחדים לנו, לא ידעו להקשיב לנו, או לא היו פנויים רגשית ותודעתית לתת לנו את המענה שאנחנו צריכים.
חלקנו גדלנו בסביבה של הורה נרקיסיסט, שהיה מאוד מרוכז בעצמו ולא ראה אותנו, או אפילו התעלל בנו רגשית, מנטאלית ופיסית.
אף אחד לא באמת אשרם, גם אנשים שטיפלו בנו לא ידעו יותר ממה שהם ידעו, וכנראה שגם אותם לא ראו.
אבל כדי להפסיק ביקורת עצמית אנחנו רוצים להתרכז בעצמנו, במה שעובר עלינו ולא בהם. כיוון שהחוויה של כל אדם ואדם בעולם וגם ההתפתחות היא אישית ולא בהכרח תלויה בסביבה שנולדנו וגדלנו לידה.
מגיל קטן מאוד, אנחנו מפתחים את כל הכישורים שלנו, לומדים לבטא את עצמנו, להבין את הערך שלנו בעולם, וגם את כל היכולות לשרוד בעולם הזה בעזרת כמה דברים בסיסיים כמו: אהבה, מגע, מזון, תשומת לב, מחסה.
כשלא נענו הצרכים הבסיסיים שלנו לאורך זמן רב, בדיוק כפי שאמור להתאים לנו, נוצרת טראומה ותלות רגשית או ניתוק רגשי, שבעתיד נמחזר אותם ונזמן לנו את אותו "המפגע" כדי שנוכל לחוות ואח"כ גם להתבונן בו שוב ושוב עד שנלמד לפתח יחס הורי אחר וגם שלם לעצמנו, בעצמנו ובתוכנו.
לאורך זמן, גם אנחנו שכחנו מי אנחנו, הלכנו לאיבוד, לא ידענו לאן אנחנו שייכים ומי השבט שלנו, ובעיקר לא ידענו שאנחנו בטראומה ולכן לא למדנו שכדאי לנו ללמוד מחדש מי אנחנו ומה לתת לעצמנו בכל רגע.
לכן, כל מערכות היחסים שנזמן ונבנה תהיינה בדיוק על אותו הבסיס של המערכת יחסים הפוגענית הראשונה. מערכת יחסים של תלות הדדית לא בריאה.
כולנו ברמה מסוימת תלויים באנשים אחרים כדי לשרוד, יש מי שמוכר לנו מזון, מתקן את הרכב, עוזר לנו עם הילדים וכו'...
אבל מערכת יחסים שאינה בריאה, משאירה חלקים מאיתנו בחושך, במקום לא נגיש ולא ידוע לנו, ולכן נבחר בבן זוג, או מעסיק, שישלימו את הטראומה שלנו רק מהצד השני.
לדוגמא – אם יש מישהו שרגיל שאמא שלו מבקרת אותו, עכשיו הוא כבר המבקר של עצמו, ולכן יבחר בבת זוג או במעסיק שימשיכו לבקר אותו מבחוץ. הביקורת היא הרסנית והיא ההפך הגמור מקבלה, הכלה, חמלה, ואיפשור להיות אדם יצירתי.
מערכות יחסים פוגעניות מתחילות מבפנים. כשלא למדתי להקשיב מי אני, ושפטתי את עצמי לפי אמות מידה חיצוניות, או ניסיתי בכל כוחי להתאים את ההתנהגות שלי למשהו חיצוני שלא תואם את מי שאני, בהכרח אצור מערכות יחסים שמורכבות מצד אחד שרק רוצה לתת וצד שני שרק רוצה לקבל. צד אחד שחי מתוך הפירורים שהצד השני מואיל לזרוק לעברו.
צד אחד רק נותן אמפתיה ועושה הכל כדי שהצד המתעלל יהיה מרוצה, העיקר לקבל תשומת לב. והצד השני, רק רוצה את כל תשומת הלב בזמן שהוא מטריף ומתעלל בצד הנותן. זו סימביוזה הרסנית.
כשאנחנו מדחיקים את האני האמיתי שלנו מספיק שנים מילדות, נוצר וואקום, תחושה שלא נותר לנו שום מקום לעצמנו, ואנחנו מתחילים להסתכל החוצה ולפתח התמכרויות לכל מיני דברים: מין, אוכל, דיבור, ספורט ועוד.. רק כדי לא להרגיש את גוף הכאב והוואקום שנוצר מחוסר היכולת שלנו לבטא את הצרכים האמיתיים שלנו ולתת להם מענה שבא בהלימה עם הטובה העליונה שלנו.
ביקורת נוצרת, כשאנחנו נמצאים במקום שהוא לא שלנו, כשהתרחקנו מעצמנו, והדחקנו את גוף הכאב עד כדי התעלמות, ובחרנו שלא במודע ללכת נגד כל הסיכויים, להאמין למחשבות קשות ולעשות מעשים מכאיבים לעצמנו.
אנחנו כל כך רוצים שיראו אותנו, וכל כך רוצים להרגיש שייכים...
העניין הוא שאנחנו מנסים להיות שייכים למקומות שלא באמת מתאימים לקצב ולסגנון החיים שאנחנו אמורים לחיות, וכאן מגיעה הביקורת, היא עוזרת לנו לשמור על התלם, "לישר אותנו"
אגב, כל המחלות מקורן בפגיעה נפשית, הגוף מראה לנו היכן לקחנו את עצמנו עד לקצה היכולת שלנו, והיכן לא הינו בהלימה עם מי שאנחנו באמת. אפשר לראות את ההשתקפות במחלות אוטואימוניות... כשאנחנו תוקפים את עצמנו בעזרת שיפוטיות וביקורת, הגוף מתנהג כמו מראה ותוקף תאים ורקמות של עצמו במקום לתקוף פולשים חיצוניים... ואז נוצרת קריסה של מערכת העצבים, העיכול, הראיה, המערכת החיסונית, העור ועוד ועוד...
ברגע שאנחנו מתחילים לרפא את הטראומות של העבר, מתחיל להיות שלום גם בגוף.
מהו השלב הראשון?
הביקורת, כמו שאר חלקי הנפש, התודעה והגוף, לא הולכת לשום מקום. היא לא תעלם בעזרת עבודה פנימית. אבל כן נרכוש הרגלים חדשים ונלמד איך להתייחס ולהזין את עצמנו.
הכל מתחיל בתשומת לב למה שקורה לנו. מבלי לרצות לשנות שום דבר.
תהליך זה נקרא בבסיסו 'הכרה' אנחנו לומדים להכיר בכל החלקים שיש בתוכנו ולאשר אותם מבלי לשפוט, במה שאנחנו צריכים לאשר את עצמנו מבפנים למלא את עצמנו בעזרת פיתוח דיאלוג פנימי מאשר בעזרת הזנה של מה שאנחנו צריכים באמת, לכבד את הגבולות שלנו ולשחרר את עצמנו מהתלות הרגשית החיצונית.
בהמשך, נוכל להבין איך לפתח אחריות ואישור פנימי, וללמוד איך, להתחיל-להפסיק לקחת אחריות על האושר והחיים של אנשים מסביבכם, או לרצות לתקן את האנשים מסביבכם, ועל ידי כך, להביא את תשומת הלב אל עצמכם.
האוטומט שלנו למד להניח, שעל ידי כך שנעניק תשומת לב לאנשים אחרים,
ונגאל אותם מייסוריהם, כך הם יאהבו אותנו יותר ויאשרו אותנו.
אפילו נסכים שאנשים אחרים יתעללו בנו, העיקר שלא יעזבו...
גם אני מתמודדת בכל יום עם הצורך שלי לתקן, או לעזור מיד לכולם
ולפתור בעיות, זה מפני שאני וגם אתם אנשים אמפתיים שמרגישים אנשים אחרים, ולכן הדחף הטבעי הוא לעזור, אנחנו פשוט לא רוצים שאנשים אחרים יסבלו.
אך העזרה האמיתית מתחילה כשאני מסכימה שלכל אדם יש את המסע האישי שלהם לעבור, וזו לא אחריות שלי לעשות זאת עבורם או במקומם,
זה המסע שלהם והם צריכים למצוא את האהבה והדיאלוג הפנימיים בתוך עצמם.
וזה עבורנו פשוט מתיש.
הרבה מאיתנו אפילו מפתחים מחלות אוטואימוניות (כמו ההסבר שלמעלה).
ואנחנו יוצאים למסע החיים שלנו וממשיכים ללמוד ולהתפתח
כשאנחנו מסכימים לעבור מסע שבו אנו לומדים לאהוב את עצמנו ולכבד את המרחב שלנו. ומתוך כך, אנו יכולים לשמש מראה לאנשים אחרים.
במקום לייצר שוב ושוב מראות של פגועים, ולחיות בלולאה שבה אנחנו ממחזרים שוב ושוב את הפגיעות של עצמנו ומפעילים גם את הפגיעות השונה
אך דומה, אצל אנשים אחרים...
* לדעת להביע את עצמנו, להגיד מה אנחנו צריכים
* אנחנו שמים לב לגבולות שלנו, אלו שאיבדנו כשרק רצינו שיאהבו אותנו.
* אנחנו לומדים לא להאמין למחשבות שלנו
* לומדים להקשיב לקול הפנימי
* לומדים להכיר את האנרגיה הייחודית שלנו
זו העבודה האמיתית!
מה אפשר להמשיך לעשות?
קחו לעצמכם פרק זמן של יום, שבוע, חודש
אפשרו לעצמכם לצמצם תשומת הלב לאנשים אחרים,
ולהסכים להיות עם כל מה שעולה מתוככם
* להבין מה באמת חשוב לכם
* לשאול את עצמכם כמה פעמים ביום מה אני צריכ/ה?
* להתחיל לכבד את המרחב שלכם
* לא לשפוט או לבקר את מה שאתם מרגישים
* ללמוד לזהות את המחשבות שבעזרתן אנחנו מבקרים את עצמנו
* להיות מודעים, לשים לב למה שאנחנו חושבים ולא לנסות להעלים את המחשבות
* לקחת את הזמן, לא להאיץ בעצמכם ובתהליך... BABY STEPS לדעת שיש לנו את כל החיים לתרגל ולהשריש התנהגות בריאה כלפי עצמנו
אני פה אתכם מקשיבה 🌷
קרן-אור
Comments